יחסי ציבור לעורכי דין: העיקר הרעש
עורכי דין, כהכללה, זקוקים ליח"צ. חלק גדול מלקוחות עורכי הדין מגיע בעקבות כתבות וידיעות בתקשורת. לרוב העו"ד אין תקציב לפרסום בתשלום, וממילא, האזרח הממוצע יעדיף לפנות לעו"ד שנתקל בשמו בכתבה "במקרה" מאשר כזה שראה בפרסומת. כתבה על עורך הדין מהווה עבורו, איפה, אבן שואבת ללידים וללקוחות עתידיים.
ליחסי ציבור לעורכי דין יש ערך מעבר לפרסום עצמו. משפט – כל משפט, מתביעה כספית בין שותפים בבית השקעות ועד סכסוך שכנים – הוא עניין ציבורי אמוציונלי, ולכל עו"ד יש עניין שהציבור ישמע את גרסתו למחלוקת. השופטים עוקבים אחרי כתבות שמסקרות את התיקים שלהם, ויש מי שיטען שהדרך שבה מוצג התיק בכתבה עשויה להשפיע על תוצאת המשפט.
יחסי ציבור לעורכי דין היא עבודה קשה, הרבה מעבר לעבודת יחסי ציבור לעסק קטן. עורכי דין יודעים לדבר בבית המשפט – אבל לא בהכרח בתקשורת. צריך לתדרך אותם, להוציא מהם את ההתבטאויות הטובות ביותר, להתאמן אתם על כל פסקה. בתי המשפט עובדים בשעות מוזרות; דוברו של העו"ד, כמו עוה"ד עצמו, צריך להיות זמין 24/7 ולהוציא הודעות ותגובות בשעות מוזרות. התחרות בענף קשה והמקום במדיה מצומצם. אנשי יחסי ציבור לעורכי דין צריכים להיות כרישים שמצליחים להכניס למדיה דווקא את העו"ד שלהם, מול אלפי מתחריו.
לעורכי דין יש תמיד מה לספר. כל משפט הוא אירוע מעניין וחדשות פוטנציאליות. הם אינם זקוקים ליצירתיות ביח"צ ולא מצפים ש"ימציאו אותם מחדש" באמצעות כתבות שאינן קשורות למציאות. הבעיה שלהם היא ההיצף, ההיצע, התחרות העזה. הם צריכים יח"צנים חרוצים, עקשנים, זריזים, מקושרים, שמבינים את צרכי המדיה.
יחסי ציבור לעורכי דין: טוב שם רע משם טוב
מטרת היח"צ איננה לפרסם את הלקוח – אלא את העו"ד. אייטם נהדר על משפט חשוב שהעו"ד ניצח בו, עם קרדיט נדיב ללקוח, אבל בלי שמו ותמונתו של העו"ד – הוא יח"צ גרוע ובזבוז זמן ואנרגיה.
עורכי הדין אינם זקוקים לכתבות חיוביות שיציגו אותם כאנשים טובים ונחמדים, כמו במקרים של יחסי ציבור הייטק. הם מחפשים רעש. הם צריכים לשדר עוצמה. התבטאויות פרובוקטיביות, ארסיות, מעצבנות יעלו את הרייטינג והפרסום שלהם – ואת שמם כאנשים חזקים שכדאי שייצגו אותך בבית המשפט.